הדף הזה נכתב על ידינו בסגנון מבחני המיצ"ב — הוא דף תרגול ולא מבחן מיצ"ב רשמי. בכיתה ו' השאלות כבר לא מסתפקות באיתור מידע: תתבקשו להסיק, להשוות, לזהות את מטרת הכותב ולנמק את דעתכם. קראו את הקטע פעמיים, וסמנו בכל פסקה משפט אחד שמסכם אותה. טִיפָּה אַחַת, פַּעֲמַיִים ישראל שוכנת באזור צחיח, ובמשך שנים רבות הייתה תלויה כמעט לגמרי בגשם. שנה שחונה אחת יכלה להוריד את מפלס הכינרת ולהביא לאיסור השקיה בגינות. כיום המצב שונה: רוב מי השתייה בערי החוף אינם מגיעים מהגשם כלל, אלא מן הים. במתקני התפלה גדולים נשאבים מי ים, מסוננים ונדחפים בלחץ גבוה דרך ממברנה — קרום דק שמעביר מים ועוצר מלח. התוצאה היא מים מתוקים, גם בקיץ שלא ירדה בו טיפה אחת. אלא שההתפלה איננה הסיפור כולו. ישראל היא מן המדינות המובילות בעולם במיחזור מי שופכין: כשמונים אחוזים מן המים היוצאים מן הבתים מטופלים במכוני טיהור וחוזרים אל השדות כמי השקיה. כך מי המקלחת של משפחה בחדרה עשויים להשקות מטע אבוקדו בעמק. חקלאי שמשקה בקולחין אינו תלוי במזג האוויר, והמים המתוקים נחסכים לשתייה. ובכל זאת, אין פתרון בלי מחיר. מתקני ההתפלה צורכים כמויות חשמל גדולות, והמלח המרוכז שנותר בסוף התהליך מוחזר אל הים ועלול לפגוע בבעלי חיים בקרבת החוף. לכן חוקרים ממשיכים לחפש דרכים לייעל את התהליך — ולצד זאת נשמעת שוב ושוב הקריאה הפשוטה מכולן: לחסוך במים כבר בבית.