קרום התא והובלה דרכו

מהו המודל המקובל היום לתיאור מבנה קרום התא?

תשובה נכונה: מודל הפסיפס הנוזלי

קרום התא בנוי משכבה כפולה של פוספוליפידים שבתוכה חלבונים שוחים ונעים באופן חופשי יחסית — לכן הוא מתואר כ'פסיפס נוזלי' (Fluid Mosaic Model). הקרום אינו קשיח וגם אינו מבנה 'סנדוויץ' סטטי כפי שחשבו במודלים ישנים יותר.

מה קורה לתא חי (ללא דופן) המונח בתמיסה היפוטונית?

תשובה נכונה: מים נכנסים לתא, הוא מתנפח ועלול להתפוצץ

בתמיסה היפוטונית ריכוז המומסים מחוץ לתא נמוך מבתוך התא, כך שהמים זורמים באוסמוזה פנימה אל התא (מריכוז מומסים נמוך לגבוה). בתא חיה ללא דופן קשיחה זה עלול לגרום להתנפחות ואף לקרע (ליזיס).

מה ההבדל העיקרי בין חלבון תעלה (channel protein) לחלבון נשא (carrier protein) בדיפוזיה מוקלת?

תשובה נכונה: חלבון תעלה יוצר נקבוב פתוח שדרכו זורמים חומרים ברציפות, ואילו חלבון נשא משתנה בצורתו ונקשר לחומר לפני שחרורו לצד השני

חלבוני תעלה (כגון תעלות יונים ואקווהפורינים) יוצרים מעבר מימי פתוח יחסית, ומאפשרים זרימה מהירה של חומרים ספציפיים. חלבוני נשא נקשרים למולקולת המצע, עוברים שינוי קונפורמציה (מבני), ומשחררים אותה בצד השני — תהליך איטי יותר אך ספציפי מאוד. שניהם פסיביים בדיפוזיה מוקלת ואינם דורשים ATP.

בניסוי, תא הונח בתמיסת סוכר בריכוז מסוים ולא השתנה נפחו כלל. כאשר אותו תא הונח בתמיסת סוכר מרוכזת יותר, הוא התכווץ. מה ניתן להסיק?

תשובה נכונה: התמיסה הראשונה הייתה איזוטונית לתא, והשנייה הייתה היפרטונית לתא

העדר שינוי בנפח התא מעיד על תמיסה איזוטונית (ריכוז מומסים שווה מבפנים ומבחוץ). כאשר הועבר התא לתמיסה מרוכזת יותר בסוכר (ריכוז מומסים גבוה יותר מחוץ לתא), מים יצאו ממנו באוסמוזה והוא התכווץ — סימן לתמיסה היפרטונית ביחס לתא.